בדיקה בחסכונות מגלה – הקורונה הרחיבה את הפערים בחסכונות של הישראלים

החסכונות לפנסיה הם אולי החסרונות החשובים ביותר שאי פעם יהיו לכל אדם בוגר. ודווקא במהלך התקופה האחרונה, בעיצומו של משבר כלכלי ובריאותי מהגדולים שידענו בהיסטוריה של מדינת ישראל, התברר כי משקי בית רבים לא הצליחו לשמור על יציבות ורציפות ביטוחית וכך נוצרו פערים עמוקים בין אוכלוסיות שונות בכל מה שנוגע החסכונות הפנסיונים. לטווח הארוך זו היא בעיה קשה מאוד שצריך להתמודד איתה, אחרת הצורך לדאוג לרווחה כלכלית של מבוגרים רבים יהפוך להיות קולקטיבי והמדינה תצטרך לשאת בעלויות בצורה עקיפה או ישירה.

העשירים והמשכילים חסכו יותר, אל מול אוכלוסיות מוחלשות

אחד הדברים הנפלאים שיצרה במדינת ישראל בתקופת הקורונה, הוא הגילוי שאפשר לעבוד מהבית. בעיקר בקרב עובדי חברות ההיי-טק והמקצועות המתקדמים, במהלך תקופת הקורונה העבודה מהבית אפשרה לשמור על הכנסה יציבה ואפילו להגדיל את ההכנסה בגלל שאין על מה לבזבז את הכסף. וכך יצא מצב לפי הם עובדים בשכבות הנמוכות מצאו את עצמם בחופשה ללא תשלום ועם ירידה משמעותית בכמות ההכנסות, בעוד שעובדים עם משכורות גבוהות הצליחו להכניס יותר כסף ולחסוך יותר. זו היא העמקה ברורה של פערים מובנים בחברה הישראלית מבחינת שכר, ויש לה השלכות גם על ההווה אבל גם על העתיד לבוא.

היכן נכנסת המדינה לתמונה? ואיך מצמצמים את הפערים

בשיאו של המשבר, המדינה לא יכלה להתמודד עם האתגרים הכלכליים כולם, באופן ברור וטבעי משום שצריך היה להתמקד דחוף וחשוב כדי לשמור על המשק. אבל עכשיו, כאשר אנחנו מתחילים לראות את החיים אחרי הקורונה, יש להם דין האחריות להתמודד עם הפערים החברתיים והכלכליים שנוצרו במהלך התקופה. הן על ידי פעולות חקיקה והן על ידי תוכניות כלכליות ארוכות טווח בתיק משרדי האוצר, הכלכלה והתעשייה צריכים לשלב כוחות על מנת לדאוג לאוכלוסיות המוחלשות ולעתיד הפיננסי שלהם. אחרת אנחנו נמצא את עצמנו במצב שבו המדינה צריכה לתמוך בעשרות אלפי אנשים שלא יכולים לייצר הכנסה לעת זיקנה והופכים לנטל על מערכות הרווחה השונות.